מאמרים

אין ארוע ספורט אמיתי בלי צופים - חלק II

ידוע כי הקשר בין הרוכב ובין הסוס הוא קשר של לב ונפש והדדיות מוחלטת ואין אהבה כמו של הרוכב אל הסוס שלו. אולי של שניהם אל וטרינר הסוס.

אם תעמדו מחוץ לזירת מרוצי סוסים במקומות הנכונים בעולם לאורך כמה דקות מובטח לכם שתזדקקו בסוף להרכבת מכשיר שמיעה. הרעש וההתלהבות של הקהל הם מחרישי אוזניים ולא קל לשאת רעש בעוצמות כאלו, זה כשלעצמו מהווה מדד לחיבה הרבה שרוכשים חובבי הז'אנר לארועי רכיבת סוסים. המורכבות היא ביכלת של הרוכב להיות קשוח אל הסוס על מנת להיות מסוגל לאלף אותו ומצד שני לתת לו תחושה שאתה החבר הכי טוב ודואג של הסוס בעולם. מי שמצליח לעבוד עם הסוס כצמד לכל דבר, הופך לרוכב טוב יותר וזוכה להערכה רבה יותר.
על פי השקפתם של אנשים רבים, הצופים בארועי ספורט חשובים לא פחות מן האתלטים עצמם. אמנם לא הם עושים ספורט ולא הם אלו שמתאמנים או מזיעים, אבל ברור לכל אחד שאין ארוע ספורט ללא קהל. תשאלו כל אתלט מקצועי מהו הדבר החשוב לו ביותר (אולי פרט לכסף ), הוא יאמר שתמיכת קהל ועידוד, מי שקורא עיתוני ספורט יודע שספורטאים טוענים שהדבר שהכי מכניס אותם לאווירה ומוטיבציה זה איצטדיון הומה אדם. כאשר אתה נכנס לכר הדשא ומסביבך המון אדם אתה מבין היטב שאין ספורט אמיתי ללא צופים מסביב.

חזרה לחלק ראשון